ממגזרים לשבטים
החברה הישראלית מפולגת בין מגזרים שונים, שיצרו ניכור ופירוד בין קבוצות ותרבויות. שיבה אל המודל ההיסטורי של עם ישראל – חלוקה לשבטים – תכונן סולידריות וביתיות עמוקה, מבלי לטשטש את ייחודו של כל 'שבט'. בעקבות הראי"ה קוק
חיים וידל
הרב חיים וידל מלמד אגדה בישיבות ההסדר 'שירת משה' ו'אורות שאול' ובמדרשת 'נשמת'
שאלה אחת, כמה תשובות
מהו המצב האידיאלי של עם ישראל? כל אחד מאתנו יענה לפחות שלוש תשובות שונות לשאלה זו. אם השאלה תופיע במבחן בתנ"ך, תהיה התשובה פשוטה וברורה: עם ישראל, במלוא שיעור קומתו והדר תפארתו, מורכב משלושה עשר שבטים. אם השאלה תישאל על ידי מנחה חדור רצון טוב, בפאנל חוצה מגזרים העוסק במצבה של החברה הישראלית השסועה, תהיה התשובה, מן הסתם, שהתנאי להמשך קיומנו כעם הוא הסולידריות, החיבור, האחדות. אם תישאל שאלה זו במסגרת דיון מגזרי, פנימי, דתי או חילוני, באופן המאפשר דיבור של 'מסיח לפי תומו', התשובה תהיה חד משמעית. באגף הדתי, החב"דניק ידבר על עם של חב"דניקים, וכך הליטאי, המרכזניק, הרפורמי וכן הלאה. באגף החילוני, ישאף הימני שכולם יהיו ימנים, וכך הליברל והסוציאליסט, האקולוג…
