אם לא ניתן להגדיר את היהדות בדרך דוגמטית כלשהי, אזי גם אין להניח שיש בה תכונות א-פריוריות הטבועות בה או שאפשר שיצוצו בה. הנכון הוא כי היהדות, מהיותה כוח היסטורי מתמשך וצומח, עוברת טרנספורמציות לאורך כל התחנות ההיסטוריות שלה. למראית עין זוהי תופעה היסטורית דינמית. ועם זאת – היא מתפתחת בצל כנפיו של רעיון גדול, המונותיאיזם: הרעיון על דבר אל אחד ויחיד, בורא עולם. אולם בשום פנים ואופן אין להבין מכך שכל הנובע ממנו מיוחס בהכרח להלכה.
גרשם שלום, עוד דבר: פרקי מורשה ותחיה (ב), עם עובד תש"ן, עמ' 119-120
שני צירים מרכזיים בגיליון שלפניכם: הציר הראשון עוסק בדרמה של הזרמים היהודיים – הזרם האורתודוקסי, הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי. הדרמה הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית מאז סוף המאה השמונה-עשרה ותחילת המאה התשע-עשרה, והיא מוסיפה להתחולל גם בימים אלו ממש. זרמים יהודיים בארץ ובתפוצות מתדיינים ונאבקים ביניהם על הבנת המסורת היהודית וחיי היום-יום שהיא מכתיבה, לצד התדיינויות ומאבקים פנימיים בתוך הזרמים עצמם: על הגבולות בין מסורת ומודרנה, על ההתאמה או העדר ההתאמה בין המסרים הרוחניים לבין אתגרי…
