"ברוכים הבאים, נעזור לכם ונקלוט אתכם, אבל עד הילדים שלנו. הילדים שלנו יתנדבו אצלכם, אבל לא יהיו חברים שלכם." כך קיבלה הציונות הדתית את פניהם של העולים מאתיופיה, ואת מחיריה של הסגרגציה כולנו משלמים. אם אנחנו רוצים להיענות לקריאה הגדולה של קיבוץ הגלויות, עלינו להפסיק להתנדב – ולהתחיל להשתלב
במוצאי שבת אחת, בחודש סיון שנת תשנ"א, הדלקתי את הטלוויזיה והייתי בטוח שהגאולה הגיעה.
על המסך סופרה עלילה כמעט בדיונית על כ־15,000 יהודים מאתיופיה, שהיו מנותקים מאות שנים משאר העם היהודי, ובמבצע צבאי רחב שזכה לשם 'מבצע שלמה' העלו אותם לארץ ברכבת אווירית בתוך מספר שעות. זאת לאחר שכמה חודשים לפני כן נפתח מסך הברזל הסובייטי ומאות אלפי יהודים מברית המועצות החלו לעלות ארצה. יהודים משתי גלויות אולי הכי שונות שיש, גם בצבע וגם בתרבות, עולים בהמוניהם ארצה תוך מספר חודשים. זה היה חלום שלא האמנו שיכול להתגשם והמסקנה הייתה ברורה – הגאולה לא רק בדרכה אלינו, היא כבר כאן.
כבר למחרת בבוקר התייצבתי יחד עם מספר חברים מהישיבה התיכונית במלון דיפלומט בירושלים, שם רוכזו רבים מהעולים, והתנדבנו לכל מה שנדרש. החוויות מאותם הימים…
