אנחנו גדלנו בעולם אנשים יחידים
על אובדן קהילות המוצא ועל החיפוש אחריהן
אלמוג בֶּהַר[1]
אלמוג בהר הוא משורר וסופר. חי בירושלים. כותב עבודת דוקטורט בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב.
"חוט מושך מן הלשון", ספר שיריו השני, ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד. קדמו לו "צמאון בארות" (שירים, הוצאת עם עובד, 2008), ו"אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד" (סיפורים, הוצאת בבל, 2008).
התרבות הישראלית אינה יכולה לייצר תחליף לתחושת השייכות והאינטימיות היומיומית של קהילות המוצא מהן באנו. עם התפוררות הקהילות ההן הולכים ואובדים מן העולם אוצרות תרבות ושפות שלמות. רק היפתחות (מאוחרת מדי) אל העולמות הללו אולי תצליח לשמר מהם מעט מן המעט
מוקדש באהבה לזכרו של סבי יצחק בֶּהַר עליו השלום (1917-2002)
*
סבי, יצחק בהר, נולד בספניולית בלב ברלין בקהילה אשר נעקרה ממקומה הטבעי. אחרי ד' מאות שנים שבהן חיו אבותינו ואמותינו באיסטמבול, כשהם מרבים לזכור את עקירתם הכפויה מספרד, באה העקירה לברלין, אשר נעשתה מתוך בחירה יחסית, והפגישה את המשפחה עם הפיכתה של אירופה לבית-הקברות היהודי הגדול ביותר בהיסטוריה. ואבותינו ואמותינו לא ניחשו את בוא השבר הגדול…