אפילו עכשיו, כשאני אם גאה לשניים ולבי גואה תדיר מרגשי תודה, אני לובשת לעתים את בגדי העקרות שלי: הייאוש שוב מזדחל, תקתוק שעון. אני הולכת לישון בזרועות העצב ונדהמת לגלות שאני גם קמה אתו. כי מתחת לשכבת האֵם שלי רובצת עוד תהום
בתאל קולמן
בתאל קולמן היא משוררת ועורכת. ספר שיריה הראשון תהום להיאחז בה ראה אור לאחרונה בהוצאת מוסד ביאליק, וזכה בפרס שרת התרבות לעידוד היצירה
אין לך אדם שאין לו שעה, אך השעה בוששה לבוא, והאדם בושש להיות.
זהו סיפור המסגרת שלנו: זוג נישא, מחכה לילד הממאן לבוא, זוג הולך לאיבוד בביתו ומוצא מקומות חדשים בבוידעם הנפש, דופק חרישי על הדלת, "הוא הגיע", לחשנו זה לזה חרש, שלא יתחרט.
הטוב שלנו לא הגיע כמו בסרטים. נכון, כמעט שום דבר לא קורה כמו בסרטים, ובכל זאת מקווה אדם שדברים יסתדרו על דרך הטבע. אצלנו, לא היה זה מקלון הזהב שבישר כי הורמון ההיריון כופל את ערכיו בגופי. שיחת טלפון מהמחלקה להפריה חוץ-גופית בשערי צדק הפרה את דממת העקרות:
– "שלום בתאל, זו יעל משערי צדק, את יושבת?"
– "כן"
– "אני שמחה לבשר לך שאת בהריון"
– "…"
*
אפילו עכשיו, כשאני אם גאה לשניים ולבי גואה תדיר מרגשי תודה, אני…
