איתמר (שם בדוי), תלמיד שיעור ה' בישיבת הסדר, מתמודד עם דיכאון והפרעה טורדנית-כפייתית. מסמך בגוף ראשון על חיי היום-יום בישיבה, על החברים שאי-אפשר לספר להם, על התפילות לקב"ה ועל הדמעות שאיש אינו רואה. בשמו ובשם אחרים שסובלים מן הבעיות הללו, הוא קורא לר"מים ולראשי הישיבות: אל תוותרו עלינו
"אני מנסה לספר לכם סיפור שלא ניתן לספר אותו, להמחיש לכם ישות לא מוחשית. יכולתי למלא אותה עבורכם בפרטים, בצורות ובצבעים, בדיוק כפי שנהוג היה במפות מימי-הביניים, שבהן נהגו המשרטטים לפזר בתהום ההיא שמעבר לקצה, מגוון של יצורים מפלצתיים חסרי-שם, מרובי איברים לא-תואמים, שעצם קיומם הוא התרסה זדונית כנגד חוקי הטבע. יכולתי למלא עבורכם את התהום בלהבות אש אדומות, בביצות ירקרקות או בלועות הרים שחורים הפעורים לבלוע את קורבנותיהם. יכולתי גם להמחיש את הריק הנורא ההוא בקולות, זעקות של כאב ואימה, או יבבות חלושות של ייאוש. אלא שבמקום שהייתי בו לא היה באמת שום דבר מכל אלה, שום דבר שניתן לראות אותו, למשש או לשמוע. כי הדבר היחיד שהיה קיים שם, היה כאב. כאב חריף ונורא שהמית בעצם קיומו כל דבר אחר. והתהום הכילה לכל מלוא עומקה –…
