"הרשת היא מאגר אינסופי כמעט של מידע ושל קשרים חברתיים, שבעבר כמעט ולא יכול להתממש. היא פותחת מרחבים ואפשרויות שבעבר לא יכלו לעלות כלל על הדמיון. עמדתי הנפשית הבסיסית לגביה היא תחושה עמוקה של תודה". בניגוד לטענות הפוסלות את הרשת בגלל חסרונותיה, חיותה דויטש מסתכלת על נפלאות הרשת, ואומרת תודה
לפני ימים אחדים קיבלתי מייל מנכדי הבכור, בן השמונה וחצי. בבית הספר בשיעור מחשבים, לימדו אותו ואת חבריו לפתוח לעצמם חשבון דואר אלקטרוני. איזה אושר, חשבתי. הנה נפתח לו עוד ערוץ של מפגש בינינו. נוכל לחבר סיפורים בהמשכים. נוכל לדבר, רק שנינו, על דברים שהוא לומד. יהיה כיף. לפייסבוק הצטרפתי זמן מה אחרי שהוא נולד. רוצה לראות תמונות? אמרו לי בתי וחתני, הכי טוב שתכנסי לפייסבוק.
זה היה כמעט עשור אחרי שאני, שועלית רשת ותיקה יחסית, התבקשתי לכתוב פובליציסטיקה ולנהל פורום באתר שיש לו שם קצת מצחיק – Ynet. האתר החדשותי החדש היה אז בהרצה. עדיין לא עלה לאוויר, וכדי לגלוש בו קיבלנו קוד מיוחד, מספר שיש להקליד בשורת הכתובת. עוד לא סיימתי, באותם ימים, להתרגל לרעיון הדואר האלקטרוני, ולהתפעל ממנו, והנה, חידוש נוסף: אפשרות…
