מתי בפעם האחרונה שמעתם ראיון ברדיו וחשבתם – "זה היה רעיון מעניין, לא חשבתי על זה כך…". מתי הופתעתם ממה שאמר אדם? מתי באמת הצלחתם להבין עמדה שלפני כן התנגדתם לה בתוקף? מתי שיניתם את עמדתכם בעקבות משהו שקראתם או ראיתם או שמעתם?
בעולם מהיר, תזזיתי וחסר סבלנות, שבו כולנו מוצפים במידע, מילים ורעיונות, עמדות קיצון חד משמעיות, פשטניות, שאין בהם 'מצד אחד ומצד שני', יזכו, בהגדרה, ליותר תשומת לב. ומאחר שכך, מי שרוצה להישמע, מי שרוצה להיבחר, מי שזקוק לנראות ציבורית, כמעט ואין לו ברירה אלא לפשט ולהקצין עמדותיו. וכך נוצר מעגל שוטה, כמעט בלתי ניתן לשבירה, של הקצנה ורידוד הולכים וגוברים של השיח הציבורי, שתוצאתו – תחושה כאילו החברה שלנו, כולה, עוברת הקצנה והמתח החברתי בה מתעצם. הדבר נכון בשיח הציבורי בכלל ונכון גם לגבי השיח הדתי.
כתנועה שעוסקת בתפרים ובחיבורים בין מסורת לחידוש, בין יהדות לדמוקרטיה, בין מחויבות להלכה למחויבות לשלמותה של החברה, אנו חשים באתגר הזה ביתר שאת. הרבה יותר קל להשמיע קול קנאי של 'רק כך'. זו האמת האחת היחידה והצודקת. זו ה־הלכה, זו ה־יהדות. זו הדרך האחת והיחידה ואין בלתה, וכל…
