גיליון זה נחתם בצלו הקשה של הטבח בבית הכנסת הקונסרבטיבי 'עץ החיים' בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה. הזעזוע שאחז באזרחי ישראל בהיוודע דבר הטבח ביטא תחושת שותפות גורל המאחדת בינינו לבין יהודי ארצות הברית, אך לא היה בה כדי לכסות על הניכור והמשבר הגדול אליו נקלעו היחסים בין מדינת ישראל לרוב מניינה של יהדות ארצות הברית.
העובדה שהרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, תוך הבעת צער ותנחומים (בראיון עיתונאי), נמנע מלכנות את בית הכנסת עץ החיים בשם 'בית כנסת', אלא כינה אותו 'מקום בעל סממן יהודי' – מבזה את הרבנות הראשית, את מדינת ישראל, ואת הציבור הדתי־לאומי האחראי גם הוא להתנכרות המדינה לאחינו שבארצות הברית. הדברים משקפים תפיסה חרדית של בעתה מרפורמים ומקונסרבטיבים, ופסילת של ציבור שלם שלא ניתן לכבס את מעמדו באמצעות סיווגו כ'תינוקות שנשבו'.
ומהי עמדתו של הציבור הדתי־לאומי?
בהיוודע דבר הטבח הודיע שר התפוצות על צאתו לחזק את הקהילה היהודית בפנסילבניה בשעתה הקשה. נסיעתו עוררה הסתייגות אצל רבים מיהודי ארצות הברית, ולא בכדי. תנחומיה של מדינת ישראל הגיעו על רקע הפניית גב מתמשכת ליהדות ארצות הברית בשורת החלטות, ובראשן…
