עד היום רודפת אותנו החלוקה בין היישוב הישן ליישוב החדש. הציונות הדתית, שנהגה לשייך את עצמה ליישוב החדש, עוברת בשנים האחרונות, בחלקה, מהפך, ומתקרבת לשומרי החומות מן היישוב הישן. הקישור לציונות החילונית והמדינית נחלש, ובמקומו נכנסות עמדות אחרות, שחלקן עוינות לרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית ושל "בית מולדת בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל" (כדבריו של תיאודור הרצל ב-1897).
אחת מן העמדות המדאיגות ביותר היא זו המבקרת את צה"ל על שילוב נשים בצבא. יש שיאמרו כי מדובר בקרב מאסף, כי הרי זכינו ובנינו ובנותינו משרתים בצבא ובשירות משמעותי למדינה למרות התנגדות של גורמים רבים לאורך הדורות. מאז הוצאת החוברת על שירות נשים בצבא בידי ד"ר יחזקאל כהן, מייסד תנועת נאמני תורה ועבודה, בשנת תשמ"ב, מגמת שילוב הנשים הדתיות בצה"ל רק מתגברת מדי שנה.
אולם לדעתי, העמדה השוללת שירות נשים בצה"ל מדאיגה מאוד, למרות חולשתה בשטח. מאחוריה עומדים גם אינטרסים זרים המבקשים לשלוט בציבור הציוני-דתי, ליצור הגמוניה הלכתית חדשה ולהבהיר "מי חשוב יותר", כמו גם עמדות המתבדלות מכלל ישראל ולא מעוניינות לדאוג לו. האמירות בדבר "צבא יהודי"…
