דבר העורך הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: 'קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה' וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. "הִשָּׁמֶרלְךָ" – הֱוֵיזָהִיר שֶׁלֹא תִּמְנַערַחֲמִים; שֶׁכָּלהַמּוֹנֵעַ רַחֲמִיםמוּקָשׁ לְעוֹבְרֵיעֲבֵירוֹת וּפוֹרֵק עוֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. (ספרי על דברים טו, ט) המסורת מספרת על התעלמות רווחת מן האזהרה החמורה שבפסוק זה, ומציבה אותהכעילה לתקנת הפרוזבול שתיקן הלל הזקן. כמסופר, בעקבות תקנה זו שבו בני העם להלוותזה את זה בלא חשש לאבדן כספם כתוצאה משמיטת הכספים (משנה, שביעית י, ג). ההסברהמקובל תולה את תקנתו המהפכנית של הלל במידת הרחמים שגילה כמנהיג כלפי אביוני עמוומייחס לו גם מידה רבה של שיקול הדעת. הדרך המעשית היחידה שעמדה בפניו לשיקום רגש החמלה החברתי, התבססה על שידודהמנגנונים הכלכליים שמחייבת התורה עד לניסוח הסדר כלכלי חדש, שנודע לדורותבמהפכנותו. עם זאת, תקנתהפרוזבול אינה חפה מביקורת ושוברה בצידה. לא זו בלבד שהיא עשויה לעורר בציבורתחושה של זילות מסוימת מצד מערכת המשפט…
