"בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטליר העִוֵּר, ענה ואמר: 'הנני, הנה באתי אצלכם על החתֻנה, ואני נותן לכם מתנה לדרשה, (שקורין 'דרשה גישאנק'), שתהיו זקנים כמוני, כי בתחלה ברכתי אתכם בזה, ועכשו אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה, שתחיו חיים ארֻכים כמוני...
'ואתם סוברים שאני עִוֵּר, אין אני עור כלל, רק שכל זמן נדמה כעור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין, על כן אין שיָך אצלו הסתכלות וראִיה בזה העולם כלל, ואני זקן מאד, ועדין אני יניק [=צעיר מאד] לגמרי (היינו "יונג"), ולא התחלתי עדין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול, ואספר לכם מעשה', כל זה הוא דברי העוור הנ"ל….
'והיו שם זקנים ונערים, והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחלה. ענה ואמר: 'מה אספר לכם... אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף'. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו: בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכִּבדו את השני שיספר. ענה השני, שלא היה זקן כמו הראשון: 'זאת היא מעשה ישנה?! …ואני, (היינו זה הבעטליר העור, שמספר כל…
