דבר העורך / אוראל שרפ
"צרה גדולה באה על המדינה. מיום שנוסדה המדינה ועד עכשיו לא היתה צרה שכזו. השמים לא הורידו גשמים והארץ לא נתנה יבולה… צריכה היתה המדינה להקדים עצה לפורענות. אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד… היה באותה מדינה אדם אחד, לא מכסויי הראש ולא מגלויי הראש, אלא אדם סתם, שאם צריך להתגרד מגלה את ראשו, אינו צריך להתגרד אינו מגלה את ראשו. ראה שכלתה הרעה על המדינה. אמר, אלך ואתפלל על גשמים, עד שלא תמות כל המדינה ברעב. ודבר זה שהוא ראשון לכל דבר, היינו לבקש רחמים מלפני בעל הרחמים, נשתכח מבני המדינה. מפני שדרך בני אדם לשכוח את שצריכים לזכור. חיזר על כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבמדינה ולא מצא מקום לתפילתו, מפני שכל כסויי ראש שבמדינה מתכנסים שם לישיבותיהם. לבש שק ואפר ויצא לשדה…"
ש"י עגנון, 'פרקים של ספר המדינה', בתוך: סמוך ונראה, שוקן, תל-אביב 1998, עמ' 219-217
בקרב אנשים רבים עלתה בחודשים האחרונים התחושה שהממשלה החדשה שקמה…
