דבר
העורך
וְהַמַּשְׂכִּלִים
יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, יג) – זה דיין שדן דין אמת לאמתו
וגבאי צדקה;
וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (שם) – אלו מלמדי תינוקות.
כמו מי?
רב מצאו לרב שמואל בר שילת שהיה עומד בגינה.
שְׁאלוֹ: "נטשת את נאמנותך (לתלמידיך)?"
הֵשיבוֹ: "הרי שלוש עשרה שנים שלא ראיתיה,
וגם כעת דעתי עליהם (על תלמידיי)".
(ע"פ תלמוד בבלי, בבא בתרא ח
ע"ב)
זיהוי גבאֵי הצדקה
כ'משכילים' ומלמדי התינוקות כ'מצדיקי הרבים' טומן בחובו היפוך מפתיע ומקורי: חינוך
אינו רק השכלה והעוסקים בצרכי ציבור באמונה אינם נופלים מדייני האמת לאמתה. אירועי
שביתת המורים הארוכה והמאבק המתמשך על עתיד החינוך בישראל, מעוררים עימם שאלות
רבות על ההיפוך הזה, ומותירים [גם] על כתפינו משימה קשה וכפולה – לעמול בגינה ובד
בבד לא לנטוש את נאמנותנו לחברה.
בדעות 35 בחרנו לעסוק בכמה סוגיות הבוחנות את מידת הסולידריות החברתית של הציבור הדתי, שנתעוררו ביתר שאת גם במהלך מאבק המורים: הרב ד"ר חיים בורגנסקי מתייחס בהרחבה להדים שעורר מכתב שכתב בראשית השביתה במסגרת 'פולמוס השביתה' במערכת החינוך הדתית; ד"ר משה מאיר…
