"נדמה שלכולנו יש שיעורי בית. הנטייה של יותר ויותר צעירים לטפח זהות אישית פתוחה, ולאו דווקא ציונית־דתית, היא כר להתבוננות ולהתמודדות עבור כולנו. התבוננות זו עשויה להוביל אותנו לעמדה רכה יותר ביחס למערכת החינוך, מתוך הבנה של מורכבות המציאות שבתוכה פועלים מוסדות חינוך מצד אחד, ומתוך הבנה טובה יותר של שאיפותיהן של קבוצות הורים אחרות מצד שני". שתי דילמות חינוכיות־ערכיות, והשלכותיהן על היכולת לעצב חינוך ציוני־דתי משותף ועל התודעה הנצרכת לשם כך
'הרב המנגן', ר' שלמה קרליבך, הקדיש שנים מחייו להצלת נפשות יהודיות תועות. הוא כיתת את רגליו בין אוניברסיטאות בארצות הברית, כדי לאתר ולקרב יהודים מתבוללים לעמם ולאלוקיהם. מסעותיו לגאולת יהודים מרוחקים הביאו אותו לתובנה שעליה חזר לא פעם: "אם פגשתי אדם שהצהיר שהוא קתולי, ידעתי שלפניי קתולי; אם סטודנט הצהיר שהוא מוסלמי, ידעתי שלפניי מוסלמי. אך אם אדם הצהיר שאין לו זהות דתית ושהוא אינו אלא אזרח העולם, ידעתי שלפניי יהודי". צעירים יהודיים אלה, אשר ייתכן שהניעו אותם שאיפות נעלות של 'תיקון העולם', טעו לחשוב שהן יושגו על ידי מחיקת הזהות היהודית. אך להבנתי, דווקא…
