בזמן משבר הקורונה הרבנות הראשית היתה יכולה להפוך להנהגה תומכת, יציבה ומובילה, ששומרת על חיי האזרחים. במקום זאת, היא קיבלה החלטות מבלבלות, שלא תאמו את מצב החירום וסיכנו את בריאות הציבור. למרות הביקורת הקשה על הרבנות הראשית, בשירותי הדת המקומיים היו גם נקודות אור.
בכ"ז אדר תש"ף יצאה הרבנות הראשית בקריאה לציבור – להתייצב בערב ראש חודש ניסן בבתי הכנסת לתפילה וצום בכדי "להסיר את מחלת הקורונה מקרבנו". בזמן שבתי כנסת בישראל וברחבי העולם נסגרו והציבור כולו התבקש להישאר בביתו, כתבו הרבנים הראשיים: "על כל רבני הערים ורבני השכונות והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת ובמקומות התפילה במניינים של עשרה, עם הפרדה של שני מטר בין אדם לאדם. ניתן להוסיף מניינים גם בעזרת הנשים ובחדרים הסמוכים לבית הכנסת".
ביום שלאחר מכן התפרסם דו"ח של 'מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה', גוף מחקר הכפוף לאגף המודיעין של צה"ל, שהוקם במטרה לתת מענה להתפשטות נגיף הקורונה בישראל, שהראה כי על סמך ניתוח אפידמיולוגי קרוב לרבע מאלו שנדבקו בנגיף בישראל נדבקו בבתי כנסת, וכי גם ישיבות מהוות מוקד הידבקות משמעותי. בעקבות…
