החל מעגינות, עבור בטקסי חליצה וכלה באיום על כשרות הילדים – לצד הפגיעות הפיזיות והנפשיות שסופגים הלוחמים בשדה הקרב, המלחמה פוגעת גם בלא מעט נשים, שמעמדן האישי מתערער בעקבות מוות, פציעה או שבי. אבל אם הפגיעה היא הלכתית גם הפתרון צריך להגיע משם
בפתח מאמרי זה, אותו אני כותבת בחיל וברעדה, אני מבקשת סליחה אם חלילה אני פוגעת ברגשותיהם של נשים או גברים.[1] העיסוק בשאלת ההשלכות ההלכתיות של מלחמת חרבות ברזל על נשים איננו פשוט לאף אחת ואחד, ובפרט לא למי שנתונות במצבים אליהם אתייחס. יש הסוברות והסוברים שחלק מן הדברים שאעלה במאמר זה – השתיקה, ובעיקר ההתעלמות, יפה להם. אני משוכנעת שאיננו פטורים מן העיסוק בנושאים הכואבים הללו ומן העיון בהם. יתירה מזאת, השתיקה סביבם עשויה ליצור מיסוך בהבנת הנושא המורכב, ולקבור את האפשרות למצוא דרכים יצירתיות ונכונות לפתור אותם בעתיד ולמנוע סבל רב מנשים ומשפחות רבות.
למלחמה בכלל, ולמלחמת "חרבות ברזל" בפרט, שנפלו בה חללים רבים, ושבה נשים וגברים נחטפו ונלקחו בשבי מבלי שאנו יודעים מה עובר עליהם ומה מצבם, יש השלכות כבדות משקל על מעמדן האישי של נשים רבות, על גופן, על המשך…
