בין נכסי צאן הברזל של התרבות האמריקנית ניתן למצוא עיסוק מתמשך ביחסי יהודים ושחורים באמריקה, שמצביע על יחסים מורכבים וא-סימטריים בין שתי הקהילות. למרות הניכור ההדדי, השותפות ביניהן עדיין חיה ונושמת: זה בצד זה מתקיימים אחווה וכעס, אהדה ומרירות; שתי הקהילות מרגישות עדיין קצת ביחד, גם אם בפועל, כל אחת לחוד
המסכה של אסא יואלסון
לכל אומה בעולם יש תיק עבודות המבטא את זהותה התרבותית. הכוונה לטקסטים אמנותיים שיצאו מכלל בידור תקופתי, והיו ליצירות הנושאות משמעות על-זמנית. ספרים ומחזות, סרטי קולנוע ומיצגי אמנות אשר לכדו, לא תמיד במודע, רסיס מן החוויה המשותפת לרבים מצרכני אותה תרבות לאומית, זכו, לא תמיד במתכוון, לחיי נצח. זה מה שקרה לפזמונים רבים שנכתבו בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים. יש מהם שהושרו לראשונה מול קהל מבושם בתיאטרוני וודוויל, אחרים ביצעו הופעת בכורה במועדוני ג'אז או על מסך הקולנוע, אך חצי מאה לאחר מכן הם הפכו לנכסי צאן ברזל תרבותיים, ל"ספר השירים האמריקני". בין דפיו של "ספר" זה נוכח גם ארכיטיפ מעורר מחשבה הנוגע לטיב יחסיהם של יהודים ושחורים באמריקה. בכוחו של ארכיטיפ זה לבאר…
