"האם אנו מוכנים להכניס את יהדות בית הכנסת לארון מתים, אבל הפעם לקבורת עולמים, לטובת חידושה של דת מקדש קנאית, הנהנית מרוח גבית של דת המידע, הרואה באדם יצור פגום, והמבקשת לשים קץ לחיי אנוש? האם נבחר בחיים ובאלוהי החיים, או ניכנע למשיחיות פונדמנטליסטית שחוסר סבלנות לקיום אנושי בהווה, ואנטי־מילוליות המצוידת במאכלת, הן הגיונה הפנימי?" יהדות בית הכנסת ודת המקדש צרות זו לזו, ומדובר במלחמת זהות יסודית. אנחנו מוכרחים להכריע
"אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ." (מן ההגדה של פסח)
"לָמָּה הִפְנֵיתֶם עֹרֶף לְיַבְנֶה / וַחֲזַרְתֶּם לְכָאן לִשְׁפֹּךְ דָּם עַל הָהָר […] כְּאִלּוּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מְיֻתָּר / […] אֵיךְ יֵרְדוּ מִמְטָרִים שֶׁל בְּרָכָה מִשָּׁמַיִם / אִם בַּגַּיְא שׁוּב עוֹלִים קָרְבְּנוֹת יְלָדִים". (יורם גלילי)[1]
"תִּרְשֹׁם: אֲנִי יְהוּדִי חֲזַ"לִי. יְהוּדִי שֶׁל מִלִּים אֲנִי. נִרְתַּע מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים. חוֹשֵׁשׁ מֵהַמָּאֳכֶלֶת שֶׁבְּיָדָם. מְתַעֵב אֶת הַזָיָת הַדָּם. חָרֵד מִקַּנָּאוּתָם. […] אֲנִי רַךְ כְּקָנֶה.…
