בשנים האחרונות מורות ומורים דתיים אינם מעוניינים ללמד בבתי הספר הממלכתיים־דתיים ובוחרים ללמד בבתי הספר החילוניים. הסיבות לכך רבות – סוגיית הלבוש, תפיסת מושג המשפחה, הצבת סימני השאלה על הדרך החינוכית, מעורבות חברתית והתמקצעות בתחומי הלימוד. רני חזון וייס מבקשת מהמורים הדתיים לשוב אל בתי הספר הממלכתיים־דתיים, ולהביא עימם את אהבת ה' וגם את הספקות.
ֹלפני כמה חודשים נתקלתי בפוסט של אלה אופנהיימר, בוגרת מערכת החינוך הממלכתית־דתית, סטודנטית לאומנות בבצלאל שחיפשה את דרכה במערכת החינוך. היא ציינה שהיא מחפשת בית ספר ללמד בו אומנות, וכפי שאני קראתי את המילים שלה – היא חיפשה מקום לבוא ללמד בו כמו שהיא – עם ג'ינס וטי־שרט. ההנחה היתה שזה בטח לא יהיה בית ספר דתי, כי איזה בית ספר דתי יסכים לקבל אותה להוראה עם ג'ינס וטי־שרט? אז היא ציינה "לא דתי, או דתי בראש טוב". מאז אני עסוקה במילים בהן בחרה להשתמש: "דתי בראש טוב" ומה הן אומרות. כדי לא להשאיר במתח אגלה שהיא בחרה ללמד בתיכון ממלכתי. כמוה – מורות ומורים רבים שרואים עצמם סוציולוגית חלק מהמגזר הדתי שבוחרים ללמד במגזר הממלכתי. המילה בחירה על הטיותיה…
