א.
שתי התנועות, הציונות הדתית והציונות החרד"לית הן תנועות אורתודוקסיות. מספרו של משה סמט חדש אסור מן התורה (1), למדנו שבגינת האורתודוקסיה צמחו ועדיין צומחים זנים שונים, ולמדנו להבחין ביניהם ולזהותם. יש אורתודוקסים ויש ניאו אורתודוקסים, ויש אולטרא-אורתודוקסים ויש מודרן-אורתודוקסים, ולאחרונה אנו עומדים תוהים ומשתאים לנוכח צמיחתו והתפתחותו המהירה של זן כלאים אורתודוקסי חדש, שהוא האורתודוקסיה החרד"לית. כהיסטוריונים וכסוציולוגים הורגלנו להתבונן בתהליכים חברתיים ודתיים שונים כשהם נמשכים על פני סקאלת זמן ארוכה יחסית. והנה, זן הכלאים האורתודוקסי שלפנינו צמח לו במהירות גבוהה, תוך שנים ספורות, תוך שהוא מעצב לעצמו, בכישרון ביצועי-מעשי מרשים, אורחות חיים, סגנונות לבוש, מערכות חינוכיות, תפיסות עולם, אתוס דתי, שפה דתית בעלת קודים לשוניים ייחודיים לה, ארון ספרים, ואפילו נרטיבים היסטוריים משל עצמו.
לא אוכל כאן לפרוש את כל היריעה. אשתדל לחשוף – אם להמשיך במטאפורה הבוטאנית שפתחתי בה – כמה מהגֶנים האחראים לפיתוח זן הכלאיים המרתק והמרשים הזה, ולהצדיק חלקית גם את השימוש במונח הבוטאני "כלאים". מטבע הדברים…
