מעלים את מסך הברזל
התאטרון הדתי הוא כלי ליצירת דיאלוג בין קודש לחול ולהתמודדות עם שאלות מודחקות
בנצי פבר
הכותב הוא בוגר לימודי בימוי תאטרון בסמינר הקיבוצים, מורה לתאטרון בתיכון רנה קסן, וממקימי קבוצת התאטרון "כהרף עין"
בשנים האחרונות חלה פריחה בתחום התאטרון הדתי. מדי שנה עולות כמה הצגות שיוצריהן מזהים את עצמם בתור דתיים ואת יצירתם בתור יצירה דתית; קמו קבוצות תאטרון דתיות ונוסדו מסגרות מקצועיות ללימודי תאטרון הפתוחות רק בפני הציבור הדתי. אחד המאפיינים הבולטים בכל אותם 'תאטרונים דתיים', הוא ההפרדה בין גברים לנשים. רבות מההצגות שמגיעות מהצד הנשי מועלות בפני נשים בלבד, ואילו הצגות שעולות מול קהל מעורב יהיו מורכבות לעולם רק משחקנים, בלא שחקניות. במהלך לימודיי במגמת בימוי במכללת סמינר הקיבוצים התחזקה בי ובאנשים אחרים מהתחום התחושה שהגיעה השעה ללכת צעד אחד קדימה, ולהקים קבוצה משותפת של יוצרים ויוצרות מהעולם הדתי. התאטרון, כך חשבנו, הוא כלי המציב מראה, ובתור כזה אל לא להיות שונה ממרקם החיים שלנו. לאור זאת התאספנו לפני כשנה יוצרים ויוצרות דתיים והקמנו את קבוצת התאטרון "כהרף עין". בחג סוכות…
