כל כלי הנפש בניגון
פתיחת דלת לשיר אהבה של אצ"ג
אליעז כהן
אפתח במעין התנצלות: לכתוב בשלהי שנתיים זועמות ומרות דווקא על שיר אהבה של אורי צבי גרינברג זו מלאכה שאינה פשוטה עבורי. מאורעות השנתיים האחרונות (שחוללו גם מתוכי שירים בעלי אנרגיות אצ"גיות טיפוסיות) כמו זועקים לעורר מחדש בשירת האימה והקינה, הקטרוג והאמונה של המשורר. ובכל זאת, נראה שמה שייוותר בסוף הוא האהבה, אהבה שגם אורי צבי גרינברג השתוקק לשוב ולשוררה כמקודם. * השיר שלפנינו יועד על ידי אצ"ג להיכלל ב'ספר העיגול', ספר שאמור היה לכלול את חטיבת השירים הלירית ה'טהורה' שכתב בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לסוף שנות החמישים, להבדיל מחטיבת השירים בעלי האופי ה'לאומי' שיועדו להיכלל ב'ספר העמודים'. בסופו של דבר, לא נסדרו הספרים ולא הודפסו, ולמעשה מעת פרסום 'רחובות הנהר' בשנת 1951, ספר הקינה העמוקה על חורבן יהדות אירופה, לא הוציא אצ"ג לאור כל ספר שהוא. 'תשוקה לשירי הראשון' גילה לי את 'אורי צבי גרינברג האחר'. באותה השנה, תשנ"ה, ראה אור 'ספר העיגול' ככרך תשיעי במפעל הספרותי של הוצאת כל כתבי אצ"ג לאור במוסד ביאליק, ארבע עשרה שנה לאחר…