השיח השמרני-דתי מבקש לדחוק כל אמירה וכל פעולה במרחב אל זירת ההיאבקות בין השמרנים לפרוגרסיבים. לפעמים נראה שאין זה משנה מהי עמדת ההלכה, בכל מקרה תיווצר התבצרות בעמדה השמרנית. כחלק מהתבצרות זו משמשות טקטיקות שונות של הדרה, כלפי נשים בפרט, וקולות ליברליים בכלל. על הליברלים לחשוב האם הם באמת מסכימים, בשם אחדות מקודשת כלשהי, להשתתף בשיח מעין זה. טור דעה.
לפני מספר חודשים התפרסמה ב"כאן" סדרת כתבות על פגיעות מיניות שהתרחשו באולפנות. הנפגעות האמיצות סיפרו על מקרים ספציפיים מחרידים ועל תרבות שיח ותרבות ארגונית שאפשרה את התרחשות הפגיעות. הסדרה עוררה הדים רבים בציבור הדתי, וגם תגובות נגד נזעמות. לא למעשים, חלילה, אלא לפרסום הכתבות.
כך, הרב יגאל לוינשטיין פרסם סרטון תגובה לכתבות. הוא פותח את הסרטון בתהיה: "מה פשר סדרת הכתבות שעסוקה בלפגוע כל הזמן בציבור הדתי?" בהמשכו הוא תוהה מדוע אין כתבות על פגיעות מיניות בקרב הציבור החילוני והערבי: "לא נשמע לכם מוזר?", הוא שואל, וממהר לענות: "פחד וקנאה, זה מה שעומד מאחוריהם. האליטה החילונית מפחדת פחד מוות מהימין הישראלי… שיש בהם ערכים לאומיים… למחנכי הציונות…
