יאיר שלג הוא ראש תכנית דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ועיתונאי ב"מקור ראשון"
אם בעבר התוותה משנת הרב קוק את דרכה של הציונות הדתית כמעט באופן בלעדי, הרי שבשנים האחרונות, עם המעבר לעידן פוסט-אידיאולוגי, ירד קרנו של הקוקיזם. נדמה שיתרונותיה של הזהות הדתית שאחרי עידן הדומיננטיות של משנת הרב קוק – האפשרות ליצור זהות דתית אינדיבידואלית – עולים על חסרונותיה
המהפך הקוקיסטי
הקוראים הצעירים של המאמר הזה ודאי לא יזכרו, אבל בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת היה הרב קוק (האב – להבדיל מבנו, הרב צבי-יהודה) השם הבולט היחיד ברשימת ההוגים הדתיים הנחשבים בעולם הדתי-לאומי. אפילו שמו של הרב סולוביצ'יק לא היה מוכר, שלא לדבר על בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, או על רבי נחמן מברסלב, שכלל לא נחשבו רלוונטיים עבור בני הציונות הדתית. המכתמים של הרב קוק, כמו זה על "הצדיקים הטהורים" ש"אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק … אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה" או על מדינת ישראל שהיא "יסוד כסא ה' בעולם" שימשו כפוסטרים מרכזיים בבתי הספר של הזרם הממלכתי-דתי ובבני עקיבא גם יחד.
ברוח דומה, ישיבת מרכז הרב, הישיבה…
