פוטבול וציציות: חרדיות בין ישראל לארה"ב / יואל פינקלמן

ד"ר יואל פינקלמן הוא מרצה בתוכנית ליהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן, והוא המחבר של הספר – Stricly Kosher Reading: Popular Literature and the Condition of Contemporary Orthodoxy.

בישראל, לכיפת הקטיפה השחורה יש הקשרים מאד חד משמעיים. באף אחד מהם אין זכר למגרש כדורסל, ולפעילות ספורטיבית אינטסיבית. מעבר לאוקיינוס האטלנטי עם זאת, השילוב הזה הופך להיות טבעי ופורה. מה ההבדל בין החרדיות הארצישראלית, לבין החרדיות שבארה"ב? מה גורם לקבוצה שכלפי חוץ מאוחדת לכאורה בהגדרתה החרדית להיות שונה כל כך במקום אחר? ד"ר יואל פינקלמן סוקר את ההבדלים העמוקים ומציע הסברים להבדלים הללו שבין שתי החברות החרדיות

טאצ'דאון[1]! על רקע גבעות ירוקות ושופעות, מציג הסרט נער אתלטי, כבן 15, מטיל את כדור הפוטבול המוארך, בעוד נער נוסף, לבוש במכנסיים אדומים קצרים וחבוש בכובע בייסבול אדום הפוך, תופס אותו תוך כדי ריצה. ציציותיהם של השחקנים מתנופפות ברוח. כאשר הנער תופס את הכדור וזוכה בששת הנקודות, שר הזמר החסידי מרדכי בן-דוד ברקע: "כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים." ההקשר נותן פרשנות בלתי צפויה למילה 'גיבורים'.

מיד לאחר מכן,…