"בתחום הצניעות, עברה ההלכה בדורות האחרונים שינוי מקביעת עקרונות כלליים לתיאור גדרים מפורטים ומדוקדקים, וזאת בשל תהליכים תרבותיים שערערו את מסורת הלבוש בקהילות היהודיות. הגדרים ההלכתיים אינם אלא מסגרת בסיסית שעל גבה יש לבנות את הצניעות כתכונה אישיותית שמתוכה נגזרת התנהלות כללית". פרק המבוא מתוך ספר חדש שבוחן את התפיסה של צניעות בהלכה ואת השינויים והפערים בין הצניעות בחברה לבין הצניעות שההלכה שואפת לעצב[1].
א. והצנע לכת
הנביא מיכה העמיד את כלל מצוות התורה על שלושה עקרונות יסוד:[2] "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" (מיכה ו', ח). משמעו של העיקרון השלישי, "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ", הוא שמעשיו של האדם – הן אלה שבינו לבין זולתו, הן אלה שבינו לבין קונו – ייעשו בצנעה.[3] באופן דומה, כאשר העמיד ישעיהו את התורה על שישה עקרונות, אחד מהם היה "עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיהו ל"ג, טו), דהיינו הימנעות מהסתכלות בדברים הזקוקים לצניעות. מדוע הצניעות חשובה כל כך? כיצד ייתכן שהיא שוות ערך לעשיית משפט ואהבת חסד? מה מסתתר מאחורי חובת ההסתרה?
הצניעות מופיעה בתורה…