הניסיון לאתר במקרא יסודות קפיטליסטיים הוא החמצה תרבותית ודתית: נצחיותו של המקרא אמורה למנוע רדוקציה שלו לכדי תפיסה קונקרטית ובעלת תוקף מוגבל. אם המקרא נושא את דבר אלוהים, אין סיבה להניח שדבר אלוהים זהה בדיוק לדבר ההוגה הקרוב לזמננו וללבנו
בשנים האחרונות מתוודעים קוראי העברית לשיח המבקש לזהות את המורשת היהודית בכלל, והמקראית בפרט, עם השקפת עולם קפיטליסטית (או "שמרנית"). דוגמה עדכנית לשיח מן הסוג הזה ניתן למצוא בגיליון הראשון של כתב העת החדש השילוח (מיסודה של קרן תקווה, בעריכת יואב שורק). הזיהוי בין היהדות לבין הקפיטליזם עובר בו כחוט השני: שרת המשפטים איילת שקד מצטטת את מילטון פרידמן ומדברת על "מסורת בת אלפיים שנה", שעיקרה "הישענות האדם על עצמו ושיתוף פעולה חופשי… כדי לנצל את ההזדמנויות שבשוק שנעלמו מעיניהם קצרות הראייה של פקידי השלטון".[1] דניאל ג'ונסון חותם את מאמרו בהבעת חשש מפני שכחת "שורשיו של המערב האחוזים בירושלים", כלומר במקרא; שכחה זו עלולה לדבריו להתבטא בשחיקת "המנגנון הקפיטליסטי".[2] לבסוף, מאמרו של יורם חזוני מוקדש כולו לעיון בתורה ובספרי נביאים ראשונים (שלשיטתו הם רצף אחד),…
