החוויה של שמירת השבת ללא משפחה היא חלולה, חסרה ותלושה. שבת מעמידה אותי אל מול עצמי. כאישה דתייה, היא מנסה אותי בניסיונות אמוניים ודתיים. ברגע שהעולם הדתי מתנתק מהמשפחתיות, ברגע שבו הפכתי לגרושה, ברגע שבו השבת כבר לא כרוכה בחוויה משפחתית, נוכחתי לגלות שקשה מאוד לשמור אותה
גירושין, קשים או קלים ככל שיהיו, מסמלים אבדן. אבדן של משפחה, ולעתים גם של תקווה לאידיליה משפחתית. תופעת הגירושין מוזכרת בספר האבחנות הפסיכולוגי כאחד מן הגורמים לדיכאון. כשיש ילדים, המצב נעשה מורכב וקשה עוד יותר. חיי היום-יום של ההורים היחידנים אינם קלים. הם נדרשים למלא תפקיד של שני אנשים, ולמלא באופן תמידי את החלל של ההורה השני. אך מירוץ החיים של ההורים היחידנים, שמתמרנים לבדם בין עבודה לבין ילדים ומשפחה, בא לידי ביטוי באופן משמעותי וחד ביום השבת.
את חוויית השבת של הורים גרושים בחברה הדתית אפשר לתאר מכמה זוויות. בחרתי להציג את השבת כפי שאני חווה אותה. לא אדון כאן בגורמים ובהשלכות של תופעת הגירושין; לא אנסה לשפוט או להצדיק, או לטשטש את הקושי. אנסה לתאר בצורה כנה את השבת של אישה גרושה, צעירה ומחויבת לדת, אמא לשני ילדים,…
