שימו לב אל היתום / שרה סגל־כץ

הרבנית שרה סגל כץ היא מורת הלכה, מייסדת ומנהלת 'גלויה'

כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי […]

כָּל הַלַּיְלָה חָשַׁבְתִּי

בְּרִיּוֹת רַבּוֹת גָּרוֹת

בְּחָזִי הַכּוֹאֵב

וְסִפּוּרִים שׁוֹנִים,

צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר

וּלְהַבִּיט עֲלֵיהֶם

(זלדה, 'כל הלילה בכיתי')

מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר הותירה אחריה יתומות ויתומים רבים שאיבדו הורה אחד או את שני הוריהם, אחים וסבים, שכנים, חברים, מורים ודמויות רבות מרקמת החיים שנפרמה. בחודשי הלחימה שלאחר מכן השכול הלך וגאה, וילדים נוספים נכנסו למעגל היתמות, ביניהם גם תינוקות, פעוטות וילדים. ^[1]

אבלוּת היא חוויה מטלטלת ומכאיבה, על אחת כמה וכמה לילדים קטנים, אשר עולמם הרגשי והקוגניטיבי עודנו מתפתח וחסר פשר. ההתמודדות עם מות אדם קרוב מעוררת בהם שאלות קיומיות, בלבול וחרדות רבות. על כן, נודעת חשיבות רבה לאופן שבו מנגישים לילד את דיני האבלות.^[2]

נראה כי בתרבות הישראלית המשלבת מסורת וחידוש, יש צורך מיוחד לתת את הדעת על מקומם של ילדים בפגישתם עם המוות ובתהליכי אובדן ואבל.[3] מרגע קבלת הבשורה הקשה, דרך שנת האבל הראשונה ועד לציון ימי זיכרון ואירועים משפחתיים שבהם החֶסר מורגש ביתר…