תגובה: מי מפחד משפה מיתית? מרדכי בר אור מגיב לביקורת השפה המיתית אמנם עשויה להפחיד, אך אין בפחד זה כדי להרתיעני משימוש בשפה מיוחדת זו. אני מאמין כי טמונה בה היכולת לחידוש זיקת האדם עם בוראו – רענון כה חשוב בעת שיבתנו לציון ברחמים. לא, איני רואה את האדמה כאשֵׁרה, וכל הדבקה של שפה חיצונית למיתוס היהודי לא תועיל. יש לנו מיתוס מפואר, שבו הקב"ה מתעניין באדם – בבחירותיו, בנפילותיו ובצמיחתו, ויש אף מערכת יחסים דינמית בתוך מערכת זו. ובתוך מערכת הדדית זו יש לזכור בבירור כי ה' הוא האלוהים – ואדם יסודו מעפר וסופו לעפר. דבריו של יהודה ליבס על מלאכת האיזון והעידון בעת השימוש בשפה זו הן נר לרגליי: בעולם הזה המיתוס מצוי ונע בין קטבים מנוגדים: בין הגשמה להפשטה, בין רגשי לשכלי, בין אבסורדי להגיוני, בין אסתטי לפילוסופי, בין נתפס למיסתורי, בין נראה לנעלם, בין חומרי לרוחני, בין קונקרטי לכללי, בין אישי לאימפרסונלי, בין סקסואלי לחסר מין, בין יום-יומי לנעלה עד אין שיעור, בין קרוב ומידי לרחוק בזמן ובמקום, בין נתון ליצירתיות אנושית לבין קבוע וכפוי מלמעלה או מסור במסורת דורות, בין נוצר לבין יוצר. אופיו של…
