למי נביא את המעשרות?

אריאל פיקאר

ד"ר אריאל פיקאר, חוקר ומלמד במכון שלום הרטמן ובמכון שכטר. בעבר שימש כרב הקיבוץ שלוחות. מאמר זה מבוסס על הפרק הראשון של ספרו, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן – אתיקה יהודית בעולם מודרני ובמדינה ריבונית, כרמל תשפ"ה. לאחרונה יצא לאור ספרו (יחד עם דב אלבוים), שבת של חירות – מדריך מעשי לשבת אישית ומשפחתית, ידיעות ספרים תשפ"ה)

בעידן שבו אין כל קשר בין הצרכן ליצרני האוכל, המצוות התלויות בארץ איבדו את משמעותן בתיקון האדם והעולם. תרגום עדכני של הרעיונות העומדים מאחוריהן, יחבר מחדש את האדם לטבע ויהפוך את צריכת האוכל שלנו למוסרית ואחראית יותר.

תהליכי התיעוש המודרני הרחיקו את הצרכן מהיצרן בכל התחומים, ובכללם תחום המזון. אנו רוכשים את מזוננו מוכן לאכילה, ארוז ונקי, וממהרים הביתה כדי להכין ממנו את ארוחותינו. איננו שותפים בתהליכי הגידול והעיבוד שעובר המזון לפני שהוא מגיע אלינו – זריעת השדה, שתילת המטע, גידול העופות והבקר – על כן נוח לנו להתעלם מאותם תהליכים ומשאלת האחריות שלנו עליהם. קלוד פישלר כותב: "אל מול עיני האדם האוכל, הפך המזון המודרני ל'אובייקט אכיל בלתי מזוהה',…