גיליון זה נחתם ימים ספורים לאחר שבפארק העירוני בעפולה התקיים בהפרדה מלאה מופע זמר חסידי עבור הציבור החרדי. האירוע התקיים בצל פסקי דין סותרים: תחילה, הביאה עתירה שהגישה שדולת הנשים לפסק דין ראשון של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר אסר על עריכת האירוע בהפרדה; עתירה נוספת שהגישה תנועת ש"ס הובילה לפסק דין יוצא דופן של אותו בית משפט אשר קבע, בעקבות טענת ראש עיריית עפולה כי שגה כאשר הסכים בהליך הקודם לבטל את ההפרדה באירוע, כי על העירייה לשוב ולהחליט אם לקיים את האירוע בהפרדה מגדרית, אם לאו. העירייה החליטה שלא במפתיע לקיים את האירוע בהפרדה מלאה ופסק הדין השלישי, של בית המשפט העליון, שקבע כי פסק הדין השני ניתן בחוסר סמכות, כבר ניתן כאשר האירוע היה בעיצומו.
הייתה זו השלשלות אירועים משונה מאוד, לשון המעטה, מבחינה משפטית. אבל למרבה הצער, הביקורת הקשה והמלים הבוטות שהופנו כלפי בית המשפט לאחר מתן פסק הדין הראשון לא היו חריגות: "מערכת משפט מטומטמת"; "טמטום פרוגרסיבי פונדמנטליסטי"; "אוסף של שטויות"; "בורות מוחלטת ביהדות" – אמירות אלה הושמעו על ידי שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'.
דברים אלה משקפים שני כשלים…
