השמרנות לא מחבבת אנשים שמוכנים לסכן הכול ולהקריב את ההווה למען חזון עתידי מעורפל, ולא יכולה לחיות בשלום עם האנשים מהסוג שבזכותם אנו חיים כאן היום. אם ננסח את הדברים אחרת, השמרנות – בכל אחת מן הגרסאות שלה – מנוגדת להיסטוריה הציונית, לאופי הישראלי וגם לאתוס הציוני-דתי.
לפני מספר שנים סערה הביצה הרעיונית המקומית סביב השאלות מהי שמרנות, מהו מזג שמרני ומיהו האבטיפוס של השמרן האידיאלי – האם זהו הג'נטלמן הבריטי המאופק היושב במועדון, מפמפם במקטרתו ופולט ציטוט שנון בלטינית, בעודו משקיף בהתנשאות על ההמון המצטופף בחוץ ועל הפוליטיקאים המנסים לזכות בחסדי ההמון הזה? האם זהו החסיד הירושלמי, חבוש השטריימל ולבוש הקפטן, המפזם לעצמו ניגון עתיק יומין בעודו עושה את דרכו לתפילת מנחה כשהוא מוקף בצאצאיו המרובים? או לחלופין, האם זהו הכלכלן המבריק והנמרץ, המאמין הנלהב בשוק החופשי ומעריץ את מילטון פרידמן ואיין ראנד, הנחוש להיאבק בסוציאליזם באשר הוא ולקדם את העולם לקראת עתיד של צמיחה כלכלית וחירות חסרת גבולות? בפולמוס שהתעורר באותה עת סביב סוגיית השמרנות ניתן היה למצוא חסידים מובהקים לכל אחת מן הגישות. אולם למרות…
