תהליך הזִִקנה, הכרוך במקרים רבים בהיחלשות הגוף, הזיכרון והתודעה, מציף שאלות רבות של כשירות הלכתית. התורה, שתורת חיים היא, בוחנת ברגישות את מצבי הביניים כדי לאפשר לאדם שנפשו וגופו נחלשים להביא לביטוי את רצונותיו הדתיים
זכות האדם לכבוד ולחיים בכבוד הולכת ומתבססת כאחת מזכויות היסוד של האדם במשפט הכללי. גם בדיונים ההלכתיים לא נפקד מקומו של ערך זה שיסודתו בהררי קדם, וכבר נכתבו ספרים ומאמרים לא מעטים המבססים את מושג כבוד הבריות כמושג בעל משקל מכריע בפסיקת ההלכה. שאלת כבוד האדם ושמירת צלם האלוקים שלו עשויה להופיע, ובדרך כלל אכן מופיעה, בתקופת הזִקנה הכרוכה במקרים רבים בהיחלשות הגוף, הזיכרון והתודעה, כמו גם בשלבים השונים של "סוף החיים".
ברוב המקרים הללו, ההתפתחות והמעבר ממצב של בריאות ופעילות למצב של אובדן שליטה בגוף או בתפקודים מסוימים שלו הינם הדרגתיים. התהליך הזה בהתרחשותו מציף שאלות של כשירות הלכתית וגבולותיה – החל מחיוב מלא במצוות ועד למצבים שבהם האדם החולה כבר אינו מוגדר כחייב במצוות. במצבים כאלה עולה מנגד גם השיקול של "כבוד הבריות". איך ניתן לאפשר לאדם שנפשו וגופו נחלשים והופכים מוגבלים…
