הציבור החילוני בישראל מסתמך באופן מהותי על קיומם של זרמים אורתודוקסיים ביהדות כחלק מכינון ומשימור זהותו החילונית. ביסוס יהדות חילונית משמעותית מחייב אנשים שיהיו מוכנים להשקיע את עצמם בתחומים הללו וליצור את האלטרנטיבה הזו, לא רק בצדדיה הרוחניים אלא גם בצדדיה המעשיים
אחת הביקורות הרווחות ביותר בשיח הציבורי בישראל כנגד החברה החרדית טוענת שהחרדים נסמכים על קיומם של מגזרים אחרים – בעיקר המגזר החילוני – המנהלים את חייהם באופן שונה מזה החרדי, ואף בניגוד לו. כך, למשל, נטען כי החרדים נסמכים על כך שיהיו אנשים ממגזרים אחרים שילמדו רפואה, כלכלה ומשפטים, ישרתו בצבא וכן הלאה. שורשה של הביקורת הזו באמונה שלפיה כל מגזר שאוחז בתפיסת עולם מסוימת צריך לשאוף לכך שתפיסתו תהיה אוטרקית, כלומר שהיא תוכל להתקיים באופן עצמאי גם אם לא יהיו תפיסות עולם אחרות.
במאמר זה ברצוני לטעון כי את הביקורת שמופנית כלפי הציבור החרדי ניתן להחיל גם על הציבור החילוני. במילים אחרות, את האצבע המאשימה כלפי המגזר החרדי – על כך שהוא מסתמך על מסה גדולה של יהודים חילונים שמסייעים לו בתחומי החול – יש להפנות, במידה שווה, גם כלפי הציבור…
