ושם נעשה לפניך קורבנות חובותינו / דוב מורל

עם חורבן בית המקדש, השתנה גם אופן הפולחן הדתי ופסקה הקרבת הקורבנות. יחד עם הסיבות ההלכתיות והפוליטיות, נדמה שגם השינוי בפולחן מהווה התנגדות לעליה להר הבית. מן הצד השני – יתכן שדווקא הקרבת הקורבנות ואכילתם יכולות לקרב אותנו לעבודת ה'.

הסוגיה ההלכתית

בשונה ממה שנוהגים לחשוב בציבור הדתי, האיסור לעלות להר הבית אינו ותיק כל כך. ה"איסור" הופיע לראשונה בראשית המאה ה-20 (1914), והתקבע רק לאחר מלחמת ששת הימים. גם אז, מה שמביאים המתנגדים לעליה כ"איסור על עליה להר הבית" אינו נוגע למחלוקת היום אלא עוסק בעליה למקום המקדש וללא טבילה.

השאלה ההלכתית בדבר הכניסה להר הבית מורכבת ביותר, ונכתבו תשובות וספרים לכאן ולכאן.^[1] הטענות המרכזיות נגד עליה להר הן:

א. אין אנו יודעים את הגבולות המדויקים של המקדש ועל כן כל כניסה להר הינה בגדר חשש לאיסור שחיובו כרת.

ב. התרת העליה להר הבית לציבור הרחב, אף אם היא מותרת מעיקר הדין כאשר היא נעשית בטהרה ובהקפדה על המקומות האסורים, תביא לכך שאנשים שאינם יראי שמים יעלו באיסור.

שתי הטענות הללו הן למעשה שאלות עובדתיות ולא שאלות הנוגעות להלכה באופן ישיר. ולכן הפנייה לסמכות הנשמעת…