אביחי צור הוא דוקטורנט למחשבת ישראל באוניברסיטת פוטסדאם, גרמניה. הוא מתרגם ועורך ספרו של זלמן גרדובסקי, בלב הגיהינום – יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, שיצא בשנת 2011 בהוצאת ידיעות ספרים.
מהי המשמעות של תפילה במרחב שאלוהים נעדר ממנו? עיון בכתבי האדמו"ר מפיאסצ'נה וזלמן גרדובסקי, אחד ממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, פותח פתח לתפילה אחרת, שבה נוצרת אמונתו של המאמין גם בהיעדרו של בעל הברית
העורך בקש שאכתוב – או שאעבד משהו מדברים שכתבתי – על התפילה. מה אומר? אמחזר מאמרים ישנים? אכתוב על תפילתי? אבל אני שונא להתפלל. שנים שהתפילה היא עול כבד הרודף אותי, לפני הקפה וההתאוששות בבוקר ורגע לפני שאני זוחל למיטה בלילה. מרדף אחר חובה שעוד יש בה תביעה לרצון. וזה אף מסובך יותר: כי אני משתדל להקפיד על כל התפילות בזמנן, במניינן ובמקומן. ואני באמת רוצה להתפלל – לא בפועל, שהרי כבר אמרתי שאני שונא את זה; כוונתי היא שאין בשנאתי שום כוונה להמעיט בערך ובחובת התפילה בכלל, להסתפק בכנות תפילתם של אחרים או לבקש רפורמה במסורת (מנין שוויוני או "מתוקן" וכדומה, אף שהדבר מתאים לבמה הנאו-אורתודוקסית…
