ספרים, יצירה וכתיבה בחיי האישה הדתית
הסיפורת הנשית הדתית המתפתחת עומדת מול מוסכמות חברתיות עתיקות יומין
רות לזר
הכותבת עוסקת בחינוך והוראה בקרן תל"י ובמרכז הרצוג.
מבט שטחי בחנויות ספרים ובספריות מגלה כי מספר הקוראות זהה, ואולי אף עולה, על מספר הקוראים. יותר מכך, אף ברשימות הסופרים הולכים ומתרבים שמות נשיים, ונוכחותן בעולם הספר הולכת ומתעצמת, כך שהזיקה בין נשים לספרים נראית כמובנית מאליה. ואולם, גם אם נניח שבזמננו אכן כך הוא, מדובר בתופעה חדשה שהיקפה ומשמעותה לא נבחנו די. שינוי פניהם של מדפי הספרים ונוכחותן המוגברת של סופרות בהם עדיין לא באו לידי ביטוי בהערכה הרשמית ליצירה זאת, וכראיה לכך יעיד מיעוט הפרסים שניתנו לסופרות ומשוררות. מי שהשמיעה טענה זאת בחריפות הייתה הסופרת עמליה כהנא כרמון. במסות בהן היא מוחה נגד הדרת הנשים מהספרות העברית, תיארה כהנא כרמון את הספרות כהמשך לבית הכנסת, ואת מקום הנשים בו כ"עזרת הנשים", כלומר מקום בו הן רשאיות לצפות אך לא להיות מעורבות בעשייה. כתיבתן של הנשים נתפסת לדבריה לעולם כצדדית, חריגה ומעכבת. למעמד בעייתי זה של כתיבה נשית נוספת פרובלמאטיקה מיוחדת בבואנו…
