קול אישה – עָרֵב או עֶרְווה?
חנה פנחסי
חנה פנחסי היא דוקטורנטית במחלקה למגדר
באוניברסיטת בר-אילן,
עמיתת מחקר במכון הרטמן ומנחה בבית המדרש "אישה
אל אחותה" במרכז יעקב הרצוג.
גם אם השיח ההלכתי הולך ומשתנה, הקביעה "קול באישה ערווה" הופנמה עמוק בזהותנו
והשפיעה על התפיסה שלפיה הנשים מפתות ומסוכנות ועדיף שקולן לא יישמע. לאור נוכחותו הבולטת של הקול הנשי בתרבות
הישראלית עולה הצורך במודל יהודי חלופי לשמיעת מחודשת של קול האישה.
אני קוראת את פסיקתו של הרב דוד ביגמן בעניין "קול אישה" באתר "קולך",[1]ועוקבת אחר ניתוח המקורות, הסוגיה בגמרא, ראשונים ואחרונים. נתחיל מן השורה האחרונה: מסקנתו של הרב ביגמן היא כי תחת חמישה תנאים מגבילים, "…אין בעיה לצנועות וחסודות בבנותינו לפתח קריירה של זמרה אפילו בתוך התרבות הכללית אך ללא ויתור על יסודות העדינים של התרבות התורנית וללא שיתוף פעולה עם אותם הצדדים המסחריים הוולגאריים של התרבות הסובבת אותנו". הרב ביגמן פותח את השער: על אף ש"קול באישה ערווה", יש לאישה דתית אפשרות להיות צנועה ולשיר. ניתן ההיתר לשירה מלאה של נשים בלי מיניות וולגרית ומעליבה. הרב בורר את החיטה מן…
